הארכיון של יוני, 2013

"לא ברור איך המדינה מפקירה את שליחיה בחו"ל ואת יחסי החוץ שלה. אם המשבר במשרד החוץ לא ייפתר בהקדם, ייגרם לישראל נזק אדיר"
מאת: מתן וילנאי
Image

   במהלך הקריירה הארוכה שלי התייצבתי תמיד במקום בו חשתי שתרומתי למדינת ישראל היא המשמעותית ביותר. כך כקצין בצבא, כך כחבר כנסת, כשר, וכך כאשר נתבקשתי על ידי ראש הממשלה לשרת כשגריר ישראל בסין.

   חשיבותה של סין בזירה הבינלאומית ברורה לכל – האוכלוסייה הגדולה בעולם, הכלכלה השניה בעוצמתה, חברה קבועה במועצת הביטחון ומעצמה עולמית עולה. התייעצתי וחקרתי רבות בנושא והשתכנעתי שהאתגר העומד בפני כשגריר בסין הינו אסטרטגי וחשוב לעתידה של ישראל לא פחות מהאתגרים עמם התמודדתי בעבר.

   בהגיעי לסין באוגוסט 2012 הופתעתי לגלות עד כמה מצומצם הוא תקן שליחי משרד החוץ ביחס לגודל המשימה. יחד עם זאת, פגשתי צוות מקצועי, איכותי, מסור, העושה את עבודתו ללא חשבון של זמן, נוחות וכסף. נוכחתי מהר מאוד כי מדובר בצוות הדומה באיכותו ליחידות המובחרות עליהן פיקדתי בצבא. אנשים צעירים, מוכשרים ומשכילים, אנשי עילית שנבחרו בקפידה רבה לקורס צוערים מתוך מאות מבקשים. אנשים כאלה לבטח יכולים היו לעשות חיל בשוק הפרטי. ברם, בחירתם בשירות החוץ מקורה בתחושת שליחות וציונות – מושגים שעבורם לא אבד עליהם הכלח.

   עבודת השליחים בחו"ל נעשית תוך שימוש בידע מקצועי ובמיומנויות של שליטה בשפה המקומית, היכרות עמוקה עם התרבות, הדיפלומטיה, השלטון, החברה והכלכלה. פעילותם של השליחים נעשית מאחורי הקלעים, במציאות יומיומית עויינת יותר או פחות, מול תקשורת לא מאוזנת, מול ממשלות שסדר יומן לא בהכרח קשור לישראל ועוד. את הפירות של עבודתם הציבור הישראלי כמעט ואינו מכיר, אך אלה הפנים של ישראל בחזית כל מדינה ומדינה בעולם.

   אני משתומם כשאני קורא בתקשורת על חיי התפנוקים של השליחים. התפיסה הרווחת בארץ, משום מה, היא שאם אתה בחו"ל – אתה "עושה חיים." לא כל המדינות הן ארה"ב ומערב אירופה. מדינות רבות שייכות לעולם שלישי וקיים שם איום ממשי על ביטחונם ובריאותם של השליחים ובני משפחותיהם.

   בנוסף, השליחות בחו"ל כרוכה בלא מעט קשיים אישיים ומשפחתיים. כך למשל, כאשר בן או בת הזוג נאלצים לוותר על הקריירה בארץ, או להישאר בישראל כדי לא לאבד את מקום עבודתם. למותר לציין כי למצב זה השלכות מרחיקות לכת על המשפחה בכלל ועל הילדים בפרט. אני מתקומם נוכח הצרת הסמכויות והמשאבים של משרד החוץ, בתנאים של מחסור בכוח אדם ובתקציב שאני נבוך מלהזכיר אותו ותמה כיצד מדינה החפצה חיים מפקירה ביודעין את יחסי החוץ שלה ופוגעת בטובי האנשים בשירות הציבורי.

   אנשי משרד החוץ החריפו את העיצומים וחלק גדול מהעבודה המהווה את אבני הבניין לקשר בין ישראל למדינות העולם לא יוכל להתבצע. הנזק שיגרם למדינה ברמה המיידית כל עוד העיצומים ימשכו הוא אדיר וייגרם נזק גם לתדמיתה של ישראל בעולם.

   אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הנזק לטווח ארוך שיגרם לישראל אם היא לא תשכיל לפתור את המצב המתמשך של הפקרת שירות החוץ שלה.

   כמי שלבש מדים רוב חייו הבוגרים, שהוביל חיילים לקרב, שעמד בראש מערכות שלטון בישראל ומכיר אותם לפני ולפנים, ברור לי שחוסנה הלאומי של המדינה אינו יכול להישען רק על הזירה הביטחונית. הוא יוכרע במידה רבה בזירה הדיפלומטית, הכלכלית והתדמיתית.

   מעולם לא הייתי עובד משרד החוץ ולא ניתן לחשוד בי כמשתייך לוועד עובדים כזה או אחר. נשלחתי לסין על מנת להביא מיכולתי ומניסיוני לקידום נכס אסטרטגי חשוב למדינת ישראל – מטרה לה אני מקדיש כעת את מירב זמני ומרצי. בשם אותה מטרה בדיוק חשוב לי להביע תמיכה במאבק הצודק למען הצלת שירות החוץ הישראלי ולקרוא למקבלי ההחלטות לנקוט בצעדים מידיים לפתרונו. אין לנו את הפריבילגיה לנהוג אחרת. ב

  הכותב הוא שגריר ישראל בסין

מתוך דבריו של הסופר אלי עמיר בתוכנית הרדיו "על ימין ועל שמאל" ששודרה אמש ברשת ב':

Image

Photo: Gila Brand

"אני רוצה לדבר על מי שמגנים ומייצגים בחוץ לארץ את המדינה שהרצל חלם להקים, על עובדי משרד החוץ. מזה כמה חודשים שהם נמצאים בסכסוך עבודה הנובע בין השאר מהרעת תנאי השירות והשכר שלהם בחוץ לארץ.

לא אחת, כמוך גאולה, יצאתי מטעם משרד החוץ לשליחויות, שליחויות קצרות, וראיתי את המסירות, החריצות, העבודה סביב השעון של הנציגים שלנו בחוץ לארץ.
השליחים ובני משפחותיהם חשופים לסכנות ביטחוניות, מהווים מטרה ישירה לארגוני טרור. כמה אנשים מהם, דיפלומטים, נפגעו כבר. במדינות מסוימות הם חשופים גם למחלות, בנות זוגם של הדיפלומטים ובני זוגם מוותרים על קריירה משלהם בארץ ומתקשים למצוא עבודה ראויה עם שובם. כך גם הילדים שעוברים מבית ספר לבית ספר בשנות השרות שלהם.

סכסוך העבודה הזה כבר נמשך כמעט ארבעה חודשים. בתקופה הראשונה ברוב תמימותם של עובדי משרד החוץ ניסו לא לפגוע באינטרסים הלאומיים של המדינה. ולא רצו להחריף את הסכסוך אבל אף אחד לא רוצה לדבר איתם.

למשרד החוץ אין שר. ראש הממשלה הוא השר. ואנשיו בלשכת ראש הממשלה מתעלמים לחלוטין מכל הסיפור הזה. והם נאלצים, עובדי משרד החוץ, להחריף בעל כורחם את מאבקם. העיתונות לא כותבת על זה כי הם לא יושבים על שום שאלטר. ואין להם ועדים חזקים והנה אנו נמצאים למעשה עם שירות חוץ כמעט משותק בחוץ לארץ.

אני חושב שהדבר הזה לא יכול להמשך, ומישהו במדינת ישראל צריך להתעורר ולפתור את הסכסוך הזה של האנשים שנמצאים בקו החזית הדיפלומטית וההסברתית של ישראל בחו"ל."

ולמי שרוצה להאזין: מדקה 26:29

http://www.iba.org.il/bet/player.aspx#!/style/popAudio/ar/1394489/audio/yes


הזמר דוד ד'אור גם תומך במאבק להצלת משרד החוץ, וכך הוא כותב:

במשך השנים הוזמנתי פעמים רבות להופיע בעולם, מופעים שאורגנו ע״י משרד החוץ. פגשנו את נציגי משרד החוץ בכל מקום אליו הגענו , אנשים איכותיים, מסורים לתפקידם, עושים כל שביכולתם על מנת להציג בעולם את ישראל היפה .משפחות שלמות שהעבירו את ילדיהם למדינה זרה ולעיתים אף למדינות מאד לא מפותחות, מתמודדות עם קשיים אך חדורי תחושת שליחות אמיתית, עובדים במסירות מסביב לשעון.

איסטנבול, טורקיה - דוד ד'אור שר את "להאמין", שירה של ישראל לאירוויזיון 2004, ב"מסיבה בכחול-לבן" אשר אורגנה על-ידי אנשי השגרירות הישראלית, ימים ספורים לפני חצי-הגמר.

איסטנבול, טורקיה – דוד ד'אור שר את "להאמין", שירה של ישראל לאירוויזיון 2004, ב"מסיבה בכחול-לבן" אשר אורגנה על-ידי אנשי השגרירות הישראלית, ימים ספורים לפני חצי-הגמר.

הרגשתי גאווה גדולה שאלה האנשים המייצגים אותנו בעולם, ההשגים שלהם בכל מקום אדירים, גם אם לא שומעים עליהם בחדשות.

העבודה שלהם בלתי נגמרת בעיקר בתקופה שבה הדימוי של ישראל כ״כ לא חיובי, אני יודע שבכל פעם שאנשי משרד החוץ מעורבים במופעים שלי בחו״ל אני יכול להיות רגוע ולדעת שהכל יתנהל כפי שצריך.

חייבים לשמור עליהם ולהעניק להם את כל התמיכה הראויה להם!

מכתב התמיכה, אנחנו מסכימים עם כל מילה לצערנו

כך כותבת  יהודית ורנאי-שורר, לשעבר שגרירתנו בהונגריה, לשר האוצר ח"כ יאיר לפיד:

Photo: Levy Dudy

Photo: Levy Dudy

שלום יאיר,

החיים מניחים בפתחנו הפתעות. שנים נהניתי לקרוא את טורך והנה אתה שר אוצר. ברשותך אשלח לך שני פתקים:

משרד החוץ. אהבתי מאד את אביך. מעבר לעבודתו של עודד במשך שנים עם טומי ב"מעריב" עמדה לי זכות הפזורה ההונגרית. אמא שלי שתיבדל לחיים ארוכים עדיין מספרת את איימי הכיבוש הנאצי בבודפשט. טומי היה חלק מן המורשת שלי. יחד נסענו ל"מצעד החיים" ונשנקנו מול קיר המוות באושוויץ. את נאומו שם בעברית הונגרית וסרבית – אותו שיפצנו יחד כדי לצמצם את ה"מוקשים" – לא אשכח. הוא הבין את החשיבות במשרד חוץ מקצועי ומבוסס. לא היה איש מפרגן ממנו כאשר מוניתי לשגרירה בהונגריה ונפגשתי עמו כדי לקבל עצות ו"טיפים". כל פגישה היתה נפתחת באנחה. "לו יכולה היתה הדנובה לדבר…" הונגריה בשבילו היתה מוקד של תיעוב מצד אחד והתרפקות על העבר מצד שני – נופים ואוכל. "אל תספרי לשולמית ", היה מזהיר אותי בכל ביקור שלו בהונגריה במהלכו הקדשנו מחשבה רבה לארוחות החגיגיות והתפריט שיוגש. השירות כנציגת ישראל בבודפשט היה פיסגה של עשרות שנים במשרד החוץ. דרך ארוכה שעברה בין היתר את וושינגטון וניו-יורק והאו"ם. זו הכשרה ארוכה ואפורה לתפקיד בעל אחריות כבדה שאין לה דבר וחצי דבר עם התדמית הזוהרת של אירועים וקוקטיילים. השירות בחו"ל שוחק נפשית אותך ואת משפחתך ומשול לטיפוס על קירות שכן אתה הוא מי שסופג את הביקורת, את העוינות את היריקות ואת האיומים על חייך. בשל בעיות הבטחון אתה נמצא לא פעם במעצר בית. הן קראת כיצד נאלצה שגרירת ישראל בקפריסין להשיב את בנה לארץ כיוון שהוכה לא פעם בבית ספרו על היותו ישראלי. לא פעם חילצו אותי המאבטחים מאספות פוליטיות מחמת איומי ההמון. לא פעם נאלצתי לבקש את עזרתן של מדינות ידידות להבריח דיפלומטים ישראליים שנשלחו כחלק מקבוצות פקחים על בחירות במדינות בעייתיות. וכל זאת בעבור משכורת ממשלתית ממוצעת. השירות בחו"ל קשה שבעתיים במיוחד בגלל מדיניות מכוונת של האוצר לשחוק את השכר לאנשי משרד החוץ במטבע זר מצד אחד וקביעת שיעור מס גבוה על ההכנסה (כאילו בש"ח) מאשר בישראל ושיעור חונק של מס על ההטבה הגלומה ברכב השרד של השגריר מצד שני.

אלא שהדור חולף והממשלה בה אתה חבר מכרסמת ומחבלת ומקעקעת במשרד החוץ מתוך שיקולים פוליטיים קצרי ראות, תוך שהיא מקימה גופים מקבילים "נוחים יותר" מבחינה פוליטית. ממשרד ממשלתי עם שידרה מקצועית של אנשים בעלי תודעת שליחות, הפכנו לגווייה מהלכת ונגררת מאירוע לאירוע. שר במשרה מלאה? –אין. משרד האסטרטגיה נפגש עם ראשי ממשלות, משרד רה"מ מוביל את המו"מ הפלשתיני יחד עם משרד המשפטים וכמובן את יחסי ארה"ב ישראל ומשרד הבטחון מנהל את היחסים עם מצרים וירדן. ואת השאר מטילים על המוסד. השכר העלוב של שליחי משרד החוץ בחו"ל גורם לרבים לשרוף חסכונות (כך עשינו בהונגריה) ואחרים נאלצים לשוב לארץ. עתה החליט משרד האוצר לחנך את משרד החוץ ולייסר אותו בשוטים ולהשאיר אחריו אדמה חרוכה. האם זה הפתרון? האם כך עשה הממונה על התקציבים מול עובדי נמל אשדוד? האם זו המורשת לדעתך לפיה התנהל שר המשפטים יוסף טומי לפיד?

דוד סרנגה המשמש כציר לפרלמנט האירופי במשלחת לא״א בבריסל ולשעבר קונסול התקשורת בבריסל כותב לעיתון ׳גלובס׳ על שורשי הסכסוך בשרות החוץ:

 "פקידי האוצר, אשר נכשלו בניהול הכלכלה הישראלית, מעוניינים כעת גם לעצב את שרות החוץ הישראלי, תוך שאינם בוחלים בהפצת ספינים תקשורתיים שלא לומר שקרים על תנאי השרות כביכול של הדיפלומטים הישראלים. "

מאת: דוד סרנגה

דוד סרנגה

שורה של מחדלים, עוולות וחוסר צדק הביאו בשנים האחרונות לפגיעה באחד מהמשאבים הלאומיים החשובים של מדינת ישראל. לא, אין מדובר בניהול משק האנרגיה או בניהול עתודות הגז שנתגלו לאחרונה, אלא במשאב ההון האנושי של שרות החוץ הישראלי.

שלושים אחוזים מהצוערים שנקלטו לעבודה במשרד החוץ, לאחר שעברו מיון קפדני והכשרה מקיפה, עזבו את שירות החוץ עשור לאחר קליטתם. הסיבה לעזיבתם היא העדר אופק קריירה סביר, בו יוכלו לפרנס עצמם ומשפחתם. גם בקרב הוותיקים ישנה נטישה של אנשים מנוסים, מוכשרים ובעלי ניסיון . אלו הנשארים ממעטים עם השנים לצאת לשליחויות  בחו"ל, בגין תנאי השרות הירודים. נכון להיום במכרזים לתפקידים בכירים בחו"ל, משרד החוץ לא מצליח למצוא מועמדים ראויים.

לניסיון המצטבר של עובדים אלו, אשר נגרע מיכולותיו המקצועיות של משרד החוץ, השלכות חמורות על חוסנה המדיני-ביטחוני-כלכלי של מדינת ישראל. בעידן בו אנו חיים, חוסנה הביטחוני של מדינת ישראל  אינו יכול לעמוד בפני עצמו, אלא אם מתלווה לו החוסן המדיני, חוסן לו אנו אנשי משרד החוץ אחראים.

פקידי האוצר, אשר נכשלו בניהול הכלכלה הישראלית, מעוניינים כעת גם לעצב את שרות החוץ הישראלי, תוך שאינם בוחלים בהפצת ספינים תקשורתיים שלא לומר שקרים על תנאי השרות כביכול של הדיפלומטים הישראלים.

הדוגמא הבולטת ביותר לחוסר הצדק בו נוהגים פקידי האוצר למול הדיפלומטים הישראלים היא בקביעה, כי הדיפלומטים הישראלים ישלמו את מס הכנס הגבוה ביותר הקיים במשק, ללא כל קשר לגובה השכר אותו הם משתכרים. אנו, אנשי משרד החוץ המשרתים בחו"ל, משלמים מס הזהה לזה המשלמים יצחק תשובה, נוחי דנקנר או להבדיל רקפת רוסק-עמינח, בעוד משכורתנו דומה יותר לזו של משפחת כהן מחדרה. מס זה נוצר במיוחד עבורנו, על ידי פקידי משרד האוצר לפני עשרות שנים, ללא כל הסבר הגיוני.

מאמרו של דוד כפי שהופיע בגלובס, לחצו להגדלה

מאמרו של דוד כפי שהופיע בגלובס, לחצו להגדלה

כחלק מהמחשבה ה'יצירתית' המאפיינת את משרד האוצר, המציא זה האחרון גם מושג הנקרא 'משכורת צל'. מושג זה הומצא במיוחד בעבור שליחי משרד החוץ ומשמעותו משכורת לחישוב פנסיוני, הנמוכה בעשרות אחוזים מהמשכורת אותה אנו הדיפלומטים משתכרים בפועל, ומטרתה להפחית מסכומי הפנסיה שעל הממשלה לשלם לנו על פי דין בגיל הפרישה. בעוד שלכל עובד במשק נקבעת פנסיה על פי הסכומים אותם השתכר במהלך שנות עבודתו, לנו לאנשי משרד החוץ אומר משרד האוצר "אתם תקבלו פחות".

ברוב המדינות בהן אנו משרתים, לא עודכן שכר שליחי המדינה זה למעלה מעשור. בפרטוריה, ניו דלהי, בייג'ינג, וושינגטון, מוסקבה, בריסל, בוסטון, שנחאי וערים נוספות עלה יוקר המחיה בעשרות אחוזים, אך שכר שליחינו במדינות אלו נותר ללא שינוי.

פקידי האוצר, המעדיפים להתעלם מעוולות אלו, החלו לאחרונה בהפצת ספינים משוללי יסוד על תנאי השרות של אנשי משרד החוץ. אנו, העוסקים במלאכת הדיפלומטיה, רגילים להתמודד עם ספינים תקשורתיים וטענות שקריות, אשר מתנגדי ישראל בעולם מעלים חדשות לבקרים, מה שלא הורגלנו בו הוא שגורם בממשלה אותה אנו מיצגים, יוצא נגדנו בספינים שיקרים.

לא בחרנו בעיסוקנו זה בשל השכר או התנאים, הסיבה בגינה אנו משמשים בתפקיד הדיפלומטי נעוצה בתחושת שליחות כבדה, ומתוך אמונה כי אנו יכולים להשפיע על מעמדה הבינלאומי של המדינה בה אנו חיים.

האחריות לפיחות במעמדו של שרות החוץ מוטלת על כתפי ממשלות ישראל לדורותיהן. כשם שהמשבר הכלכלי הנוכחי שפוקד את ישראל אינו משבר ששר האוצר הנוכחי אחראי לו, אך האחריות לפתרונו מוטלת על כתפיו, כך גם מוטלת על כתפיו האחריות לפתרון המשבר הנוכחי בשרות החוץ. האם לא די בכישלון צורב אחד של פקידי האוצר, עליו כולנו משלמים מחיר כבד היום, כדי ששר האוצר יבין כי פקידי משרדו מייצגים את מנגנוני העבר, ומביאים את שרות החוץ הישראלי אל עברי פי פחת?

דוד סרנגה: ציר לפרלמנט האירופי במשלחת ישראל לא"א בבריסל, לשעבר קונסול התקשורת וההסברה בניו יורק.

 לקריאת המאמר באתר גלובס

להיות שליח ישראלי –  מכתב גלוי לשר האוצר

להיות שליח ישראלי זה להיות אידיאליסט בעולם ציני. זה להכיר ביתרונות ובחסרונות של המדינה אותה אתה כל כך אוהב, אבל לגלות שחצי עולם מתעסק בחסרונות שכלל לא קיימים בה. זה לשמוע לפעמים בשיא הרצינות אמירות דוגמת "המוסד שלכם עושה מה שהוא רוצה, אתם שולטים בכלכלה העולמית, אז מה הבעיה שלכם עם הפלסטינים?" להיות שליח ישראלי זה לדעת שלא באמת רוצים לשמוע את התשובה.

להיות שליח ישראלי זה לצאת להרצאות בקמפוסים הכי עוינים ולדעת שהסיכוי שיתנו לך לדבר בהם הוא אפסי. להיות שליח ישראלי זה לצאת לשם שוב. זה להילחם עבור חברות ישראליות על הזכות להתמודדות הוגנת במכרזים כלכליים. להיות שליח ישראלי זה ליישר את העניבה לאחר שנזרקים דרך הדלת ולהיכנס דרך החלון.

להיות שליח ישראלי זה לדעת שאחרים ייקחו את הקרדיט על הדברים שאתה לא יכול לדבר עליהם. להיות שליח ישראלי זה להיות חבר של דיפלומטים ממדינות ערב, אבל לדעת שבאירועים ציבוריים הם יעשו הכל כדי לא להיות בקרבתך. להיות שליח ישראלי זה להמשיך לקוות שיום אחד יהיה אחרת.

להיות שליח ישראלי זה לקבל טלפון באמצע הלילה מאימא מודאגת המבקשת ליצור קשר עם בנה הנמצא בטיול בקצה העולם ולא יצר קשר כבר יומיים. זה להפוך עולמות כדי ליצור עמו קשר ולשמוע אותו אומר "אוף, שוב היא דואגת לי?". להיות שליח ישראלי זה לא להתעצבן מזה ולהמשיך להפוך עולמות גם כשזה קורה בפעם הבאה.

להיות שליח ישראלי זה לקדם את כל סוגי התרבות הישראלית מעל כל במה אפשרית. זה לראות סופר ישראלי מתרגם את ספריו לעשרות שפות רק בזכות השידוך שלך עם הגורמים הנכונים. זה לארח נגנים בבית שלך לפני הופעה בכדי לחסוך עוד כמה דולרים מהתקציב לטובת אירוע התרבות הבא. להיות שליח ישראלי זה לדעת שאת העבודה שלך עשית כאשר אומן פורץ לשוק הבינלאומי וכבר לא צריך את עזרתך.

להיות שליח ישראלי זה לראות את האבטחה סביב בתי כנסת בחו"ל ולדעת שהאיומים מכוונים גם כלפיך. להיות שליח ישראלי זה לארח את הקונסול האמריקאי היהודי לקריאת מגילה אצלך בבית במדינה בה אין בית כנסת. זה להגיע לבית כנסת גם אם אתה לא מאמין באלוהים או לדאוג לליל סדר בבית השגריר גם כאשר אתה דרוזי. להיות שליח ישראלי זה להיות גאה בכך שמשרתים לצדך חברים בני כל הדתות.

להיות שליח ישראלי זה לבדוק לפני כל נסיעה את גלגלי המכונית בכדי לוודא כי לא הצמידו לך מטען חבלה לרכב. זה כשנשבר לך הלב לראות הבת שלך, בת השנתיים וחצי, בודקת גם היא את גלגלי המכונית ורואה בזה את הדבר הטבעי ביותר בעולם. להיות שליח ישראלי זה לחזור למדינה ששלחה אותך לאחר מספר שנים ולראות כי לבת הזוג שלך לא מצפה עבודה. להיות שליח ישראלי זה לדעת כי בארץ תלוש השכר שלך לא יצליח לפרנס את משפחתך היות ואתה כבר לא שליח ישראלי. זה לגמור את החסכונות שחסכת בחו"ל אחרי שנתיים ולהתבייש לבקש עזרה מההורים שכל כך גאים בך. להיות שליח ישראלי זה לדעת שאין ברירה אלא להיפרד מההורים שוב למספר שנים, ושהילדים שלך יכירו אותם פחות על אף שהם נעשים צעירים פחות.

להיות שליח ישראלי זה לדעת שבכל זאת עשית את הדבר הנכון ולקוות שיום אחד זה ישתנה.

 טורו של נתי ברוקס

נתי ברוקס. בן 39 נשוי ואב לארבעה. בשירות החוץ מאז 2004, שירת בוייטנאם כסגן שגריר וקונסול ומשמש היום כרע"ן אסיה באגף כספים.

עובדי משרד החוץ נמצאים בעיצומים מזה כשלושה חודשים ודורשים לשפר את תנאי העסקתם, לנסח הסכם קיבוצי חדש ולהסדיר את זכויות ותנאי עובדי הנציגויות בחו"ל, לאחר שחיקתם ואי עדכונם במשך שנים.