אין תגובה שיותר מעצבנת אותי מ"אז למה את לא עוזבת את משרד החוץ?"

זה כמו לשאול חייל קרבי למה לא להיות ג'ובניק. כי זה לא אני! כי אני אוהבת את העבודה שלי, אני מאמינה בעבודה שלי ואני גם מאמינה שיש לי היכולת להשפיע בעבודה שלי.

בסביבה שבה אני גדלתי – בבית, בביה"ס, בתנועת הנוער, חינכו אותי שציונות היא לא מילה גסה, שאתוס לאומי זה לא משהו שצריך כל הזמן לחפור ולחפש מתחת לאדמה איך להזים אותו ושלתרום לדבר הזה שאני שייכת אליו לא הופך אותי לפראיירית. אני לא יודעת לכמה מכם יצא לעמוד בטקס באוושוויץ כנציג רשמי של מדינת ישראל ולשיר את התקווה, או להיות נוכח בהצבעה בפרלמנט האירופי ולשמוע שמעבירים הצעת החלטה שתומכת בישראל שאתם בעצמכם ניסחתם, או אפילו להשתתף בפאנל לא מתוקשר במוסד אקדמי כלשהוא ולהגן על צדקת קיומה של ישראל מול חבורת סטודנטים מוסתים ומתהלמים שמכנים את כל עם ישראל רוצחים (באירופה, כמה אבסורדי).

יש בכך הרבה סיפוק שקשה לי להאמין שאפשר לקבל כמותו ממשכורת שמנה ובונוס כספי. אבל זה לא אומר שאני צריכה לוותר על שכר הוגן רק בגלל שבאוצר סבורים שתמיד יהיו פראיירים שילכו לקורס הצוערים.

לא הגעתי לתפקיד הזה בגלל התנאים וגם לא בגלל המשכורת. החברים שלי במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי צוחקים עלי על המשכורת שלי, אבל אני לא רוצה להתעשר. אני פשוט רוצה שיפסיקו להתיחס ואל העמיתים שלי כחבורה של פראיירים וכמובן מאליו.

דמיינו לעצמכם עולם בלי הפראיירים של משרד החוץ: בלי הסכמי כלכלה, תרבות, מסחר (כן, משרד החוץ הוא שמקדם את ההסכמים הללו – השרים הרלוונטים רק מגיעים לחתום) , בלי ייצוג באו"ם ובארגונים בינ"ל אחרים, בלי פראיירים שרצים לחלץ את הילדים שלכם מכל הר ומדבר בקצה עולם (לפני או אחרי פטריות ההזיה או כלא בבנגקוק), בלי מי שיעביר את הגופה של הסבא שנפטר בחו"ל ומת להקבר בארץ הקודש, בלי מי שידאג שהאיחוד האירופי יחריף את הסנקציות על איראן או יכניס את החמאס לרשימת הטרור.

הפעולות שאנחנו עושים אינן יכולות להימדד בשווי כספי, אבל לחיות בכבוד זה צורך קיומי, כי עם סיפוק בלבד אי אפשר ללכת למכולת.

נכתב ע"י גלית פלג, עובדת המשרד ופעילת המאבק להצלת משרד החוץ.

תגובות
  1. מאת שחר חדש:

    עם כל אהדתי למשרד ולעובדיו, כדי לעבוד במשרד החוץ חייבים להיות קונפורמיסטים חסרי תקנה.
    זה לא אומר שלא מגיע לכם שכר הוגן.

  2. מאת ריקי:

    גלית, אני איתך בכל מילה. כל הכבוד, מי ייתן וירבו כמותך.

  3. מאת טל:

    צר לי, אני חושב שמשרד החוץ צריך להסגר, מאז תחילת האינתיפדה השניה ועד היום יש לי רק טענות למשרד החוץ על ההסברה – או חוסר ההסברה.
    אתם בטוח עושים המון ויש לכם בטוח הרבה יותר הצלחות מכשלונות – אבל בסוף, בשורה התחתונה תמיד ישראל יוצאת גזענית/אלימה/מסוכנת וכו׳
    אתם שובתים כמו עובדי נמל כשלא מתאים לכם, תתפטרו וכשלא יהיה מספיק אנשים למלא את התקנים ישפרו את התנאים,
    אם באמת אכפת לכם ממשרד החוץ – תעזבו,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s