…להלן סיפור על מספר ימי דיפלומטיה בקופנהגן. מלחמת ששת הימים הייתה לפני 46 שנים. קדמו למלחמה שבועות של מתח ופעילות. אני, חדשה בדנמרק, לא יודעת את השפה, מנסה ללמד את הדנים לאכול אבוקדו, מנסה למכור לצבאם את הטיל 'גבריאל', עוסקת בשיפוץ בית השגרירות, לומדת להכיר את ראשי הקהילה היהודית, את בית הספר היהודי ואת בית הכנסת, את עורכי העיתונים והכתבים המדיניים. נופל עלי זרם של שליחים מן הארץ הבאים לשכנע את הממשל הדני, עַם היושב לחוף ימים, לתת יד לארמדה בין-לאומית לפתיחת דרכי הים בשליטת המצרים….

…כשהאווירונים הישראלים המריאו בכיוון שדות התעופה המצרים והמלחמה סוף סוף פרצה, מתכנסים בבית הכנסת המוני יהודים' ביניהם כאלה שזאת להם הפעם הראשונה שרגלם דרכה בבית התפילה. הפעם אני לא בעזרת הנשים. יחד עם הרב הראשי וראש הקהילה אני פונה לקהל מהבימה. בדרך חזרה נפלו פני הנהג היהודי שלי, נודע לו שבזמן שהיינו בבית הכנסת אשתו העבירה את כל חסכונותיהם בבנק למגבית…

להמשך קריאת הבלוג המרתק של אחת מחלוצות המשרד, אסתר הרליץ:

http://cafe.themarker.com/post/2931770/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s