כמו פיל בחנות חרסינה

פורסם: מרץ 12, 2014 ב-Uncategorized

פוסט של עמיתתנו אולגה סלוב, סגנית השגרירה במוסקבה:

מזה למעלה משנה משרד החוץ נמצא בסכסוך עבודה. לפני כשנה פתחנו בעיצומים שנמשכו יותר מארבעה חודשים. זה התחיל מדברים מינוריים והתחזק עם הזמן. לא הפעלנו את מלוא הכוח. לאחר מכן מתוך תחושת אחריות יצאנו לתהליך של גישור שנמשך כשבעה חודשים. לצערנו, זה לא קידם אותנו. אנחנו הפגנו אחריות, אך משרד האוצר לא מצא לנכון להפגין אחריות דומה. בדרך מניפולטיבית הוא החזיר את כולנו לא רק לנקודת ההתחלה, אלא אף יותר אחורה ומתוך אין ברירה נאלצנו לחדש את העיצומים שלנו. העיצומים הוחרפו, אך אנחנו עדיין לא הפעלנו את מלוא הכוח והאמת היא – אנחנו לא רוצים להגיע לכך. אך נדמה שלא יהיה מנוס. לא מתייחסים אלינו, לא סופרים אותנו, חושבים שיכולים לכופף אותנו בכוח וזאת למה? כי הרי מה זה עבודת הדיפלומט בעצם? כל אחד יכול לעמוד עם כוס שמפנייה בקבלת פנים ולפטפט עם בני שיח על דא ועל הא. כל אחד גם יודע להעביר מסרים ו-it goes without saying שכל אחד גם יודע מהם המסרים הנכונים ומהי הדרך הנכונה להעביר אותם.

 ב-12 השנים שאני עובדת המשרד החוץ חוויתי התייחסות כזו לא פעם ולא פעמיים. כל גוף במדינת ישראל שמארגן משלחת לחו"ל סבור ובטוח שהוא יודע יותר טוב מכולם כיצד לנהל את העניינים.

וכך לא פעם אנשי פמליה של אישיות בכירה כזו או אחרת מרשים לעצמם להתנהג כמו פיל בחנות חרסינה לא רק בפגישות המקדימות עם אנשי הקשר שלנו במקום שעל חיזוק היחסים עימם עמלנו תקופות ארוכות,  אלא גם במהלך ביקור עצמו. לא פעם הם גורמים למבוכות עקב כך שלא מכירים את כללי הטקס, את רגישויות של הצד המארח, את התמונה המצב הרחבה.  וכך אנחנו, הדיפלומטים שעובדים בשגרירויות בחו"ל, מוצאים את עצמנו חדשות לבקרים מקדישים מאמצים "למזער את הנזקים" מול גורמים מקומיים בכל הרמות – להסביר את ההתנהלות הבריונית של המבקרים, את המסרים הבעייתיים שהועברו בצורה לא אחראית, את תחומי האחריות של גורמים שונים שפונים ישירות ולא באמצעות השגרירות כפי שצריך להיות ועוד ועוד.

elephant2

פיל בחנות חרסינה

דיפלומט זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר. כמו רופא, מהנדס, חקלאי, בנאי. כמו שבן אדם לא יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא רופא, ככה לא יכול בן אדם לקום בבוקר ולהחליט שהוא דיפלומט. לא לחינם מועמדים לקורס צוערים עוברים תהליך מיון ארוך וקפדני ולאחר קבלתם לקורס – תקופת הכשרה ממושכת של חמש שנים. צוער שמגיע לשליחות בחו"ל, מוכשר ככל שיהיה ובעל ניסיון עבודה קודם עשיר ככל שיהיה בתחומים שונים, וגם אחרי שסיים את הקורס העיוני, התמחה במטה משה"ח בארץ ולמד בקורסים ליוצאים לחו"ל, נדרש לתקופה ארוכה למדי של לימוד עד שהופך לעובד שגרירות מן המניין. אני אומרת זאת על סמך הסתכלות על צוערים שעימם עבדתי ואני עובדת בשנים האחרונות וגם על סמך הסתכלות על הניסיון אישי שלי כצוערת.

לכן כואב לי נוכח הידיעה שכשליש מצוערי משרד החוץ, אחרי שעברו את תקופת ההכשרה והתמקצעו, עוזבים את שירות החוץ כי לא מצליחים לשרוד בשכר והתנאים הנוכחיים.האמירות שנשמעות שאפשר לגייס אנשים מבחוץ לעבודה בנציגויות, בהשאלה ממשדרי ממשלה אחרים או באמצעות מכרזים חיצוניים, הן אמירות לא אחריות. כי אי אפשר להפוך לדיפלומט בן רגע – פשוט אי אפשר!

לא העיצומים של משה"ח פוגעים ביחסים של ישראל עם מדינות זרות ובאינטרסים של ישראל בעולם. מה שפוגע זו התנהלות לא אחראית של אלו במדינת ישראל שפועלים מתוך השקפה שאפשר להסתדר בלי שירות החוץ חזק ובלי דיפלומטים מקצועיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s