בדרכו המיוחדת כותב הבוקר הסופר אמיר גוטפרוינד בעמוד הפייסבוק שלו על המשבר בשירות החוץ – להלן הפוסט המלא:

הוא הולך. בכל יום, בכל מזג אוויר. אני רואה אותו ממכוניתי, בנקודות שונות שבין סכנין (כנראה עיר מגוריו) ובין קיבוץ אשבל. משהו כמו 15 ק"מ בכל כיוון. סנטרו זקוף, גופו תמיר וגא. הילוכו איטי, נינוח. ועל כתפיו, תמיד, גלימה שחורה של עורך דין או שופט. פעם לקחתי טרמפיסטים מסכנין והם אמרו לי שהיה עורך דין גדול והשתגע. אולי. נראה מתאים. אני מביט בו בכל פעם, בסיפורו העצוב, המסתורי. הגלימה כבר דהויה, פניו כבר מקבלות אט אט את ארשת הפנים של "תמהוני". אני עוקב אחריו שש שנים. מי יודע מתי החל בהליכתו האיטית, המתונה. מי יודע מה קרה לו בחייו. מטפלים בו, זה ניכר לעין. מסופר, מגולח, בגדיו מתאימים ונקיים. האם זו רעייתו? ילדיו? המשפחה המורחבת? פעם או פעמיים חשבתי לעצור לידו, לומר לו שלום. לשאול משהו. ולא עצרתי. לא רציתי להפריע לו ואולי – לא רציתי לחבל במסתורין.

אמיר_גוטפרוינד_צילום-מוטי_קיקיון_פברואר_2013_3

אמיר גוטפרוינד
צילום: מוטי קיקיון

מסתורין. זו הנקודה המטרידה אותי בעניין אחר לגמרי. עיצומי עובדי משרד החוץ. העיצומים האלה נמשכים כבר זמן ארוך ביותר. בחודש יולי 2013 כבר פרסמתי מאמר אוהד למאבקם. והעיצומים נמשכים והמשבר אינו נפתר ורק הנזקים למדינת ישראל נערמים מדי יום לגובה רב. מה קורה שם? להבנתי, הרי לא מדובר בכסף גדול מאד. להבנתי, די ברור שהעובדים צודקים במידה זו או אחרת. הנזקים אולי אינם ניכרים לעין הציבור כמו הדחה מוקדמת של מועמד אהוב בתוכנית ריאליטי, אבל דווקא לאלה שההחלטה בידיהם הנזקים האלה ברורים ומוחשיים. מה קורה שם? מדוע יאיר לפיד מתנכר להם ומניח לאנשי משרדו להתדיין איתם ללא מעורבותו הישירה של מי שאמור פחות או יותר לייצג אנשים מסוגם. ואביגדור ליברמן? איפה האגרוף שלו מוטח על השולחן "תפתרו את המשבר המזיק הזה מייד". הוא שר החוץ, נכון? זה קצת קשור אליו, העניין של עיצומים במשרד החוץ. וראש הממשלה? ראש הממשלה לא אמור להתערב בכל משבר כבר בתחילתו. אבל יש את "הרגע הנכון", אחרי שחלף זמן, אחרי שמוצו דרכי המשא ומתן. להפעיל את מנהיגותו, כובד משקלו. איפה הוא? איפה כולם?

אני באמת באמת באמת לא מבין מה קורה שם. למה לא פותרים את המשבר הזה?

ככה זה. איש אחד מיסתורי ועצוב הולך במסלול הלוך ושוב עם גלימת עורך דין על כתפיו. השתגע. אחרים, מיסתוריים לא פחות, מתעלמים ממשבר קשה ורציני. האם מותר לומר עליהם "השתגעו"? לא נראה לי. פייסבוק או לא פייסבוק, לא צריך להיסחף למילים כאלה. אבל מה קורה שם, מה?

שבת שלום

ואנחנו אומרים לאמיר – תודה על התמיכה העקבית! 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s