להציל את משרד החוץ

פורסם: מרץ 18, 2014 ב-Uncategorized

jpost

שנה של משא ומתן ושבעה סבבים של גישור, בפיקוח נשיא בית הדין לעבודה בדימוס, העלו חרס בכל הקשור לסכסוך העבודה בשירות החוץ.

 מצדו האחד של שולחן המשא ומתן נמצאת קבוצה של פקידים צעירים במשרד האוצר, המצויים היטב בתאוריות הנאו קונסרבטיביות של מיקרו ומקרו כלכלה, ויתכן כי נושאים עיניים לעבר למשרות רווחיות בסקטור הפרטי.

 מצדו השני של שולחן המשא ומתן נמצאים  1100 דיפלומטים של משרד החוץ, בישראל וברחבי העולם. רוב הדיפלומטים הללו חדורי מוטיבציה ואידיאלים שבחרו בשליחות הדיפלומטית מתוך רצון עז לשרת ולהגן על המדינה היהודית, הנאלצת להתמודד עם עוינות קבועה וחסרת פרופורציה מצד שכנותיה, ומצד שחקנים לא מדינתיים, ארגוני טרור, קבוצות איסלאמיסטיות, קיצוניים מימין ומשמאל ועם פעילויות מאורגנות לחרם, סנקציות ומשיכת השקעות. קבוצה נוספת של 1100 ישראלים, המועסקים בתפקידים שונים בנציגויות ישראל, החל מביטחון וכלה במנהלה, חשופים אף הם לאותה סכנה ומתח, הנלווים לייצוג ישראל בעולם.

 תפיסת העולם, גורמי המוטיבציה והאינטרסים של שתי קבוצות אלו, פקידי האוצר והדיפלומטים, נבדלים באופן תהומי. מאחר ונראה כי לפקידי האוצר יש מעט מאוד הערכה או כבוד כלפי אנשי שירות החוץ שלנו,  אין כל הפתעה בכך שבמשך כל תקופת הגישור והמשא המתן, לא התקיים דו שיח משמעותי או תקשורת בין הצדדים.

 בינתיים, מצוקת עובדי שירות החוץ הלכה והחמירה עד לאין נשוא. כבר למעלה מעשור שלא עודכנו המשכורות של קבוצת שליחים מסורה זו, על מנת לפצות על האינפלציה במחירים במדינות השירות השונות. המשכורת ההתחלתית בישראל הינה 5500-6000 ₪ לחודש ואחרי למעלה מ-15 שנות וותק, ועם תואר שני, המשכורת הממוצעת נעה סביב  9000 ₪ בלבד. שליחים נאלצים לשלם, מתוך המשכורת המתכווצת,  גם את הוצאות המחיה בחו"ל, החל מחינוך לילדים, אותו המדינה איננה משלמת לילדים מתחת לגיל 3 ועד הוצאות הנסיעה לארץ לכל ביקור ואירוע משפחתי.

 בני ובנות הזוג של הדיפלומטים נאלצים לרוב להקריב, או במקרה הטוב, להכפיף, את הקרירה שלהם למסלול החיים של הדיפלומט. לבני ובנות הזוג אין ברירה אלא למצוא עבודה כלשהיא במדינת השירות,  שלרוב את שפתה הם אינם מדברים. לעיתים קרובות, בשל הנסיבות, בנות ובני הזוג אינם יכולים כלל לבחור במשרה בהתאם להכשרתם ומקצועם. כיום אין כל מנגנון לפיצוי משפחת הדיפלומט הישראלי על האובדן הכלכלי, המוערך בכ-5-7 מליון ₪ לאורך שנות השירות בחו"ל.

 מעבר להתמודדות המשפחה והילדים עם מעברים תכופים בין מדינות שונות,  הצורך לחיות תחת דאגה ביטחונית קבועה מוסיף אף הוא לחץ לחיי הדיפלומטים ומשפחותיהם.  "כל בוקר אתה קם ומתחיל בסדרה של בדיקות בטחון על מנת לוודא שלמכונית לא הוצמד מטען חבלה, שאף אחד לא אורב לך בדרך ושהילדים לא נחשפים לרגשות אנטי ישראלים בבית הספר", מספר שליח ישראלי. במדינות מתפתחות ישנן גם בעיות נוספות כגון רמות מסוכנות של זיהום אויר וסטנדרטים נמוכים של בריאות ציבורית.  אחוז ניכר מילדי הדיפלומטים סובלים מהפרעות פסיכולוגיות.

 לא מפתיע, אם כך, ששליש מהדיפלומטים הצעירים עוזבים את משרד החוץ על מנת למצוא שימוש לכישוריהם במקומות אחרים. גם מקרב הדיפלומטים הבכירים ישנם כאלו שעוזבים את שירות החוץ ולוקחים עימם לסקטור הפרטי, ידע בשפות, תארים מתקדמים וניסיון עשיר ביחסים בינלאומיים ובניהול.

 עד עתה שר החוץ אביגדור ליברמן נתן הזדמנות לתהליך הגישור ולמשא המתן. הגיע הזמן להתערבות ישירה.

 יום השנה ה-22 לפיגוע ההתאבדות בבניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-17  במארס – מתקפת הטרור הקטלנית ביותר מעולם כנגד נציגות דיפלומטית ישראלית – מהווה הזדמנות להביע את ההערכה, המגיעה כל כך לאנשי שירות החוץ הישראלי. הדרך הטובה ביותר לעשות כן הינה באמצעות קביעת מנגנון לפיצוי כלכלי לבני ובנות הזוג של הדיפלומטים, עדכון השכר במשרד החוץ ונקיטת צעדים על מנת להעלות את המורל השפוף של עובדי שירות החוץ הישראלי.

 מאמר מערכת בג'רוזלם פוסט – 17.3.2014 (תורגם מאנגלית)

להציל את

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s