ארכיון הרשומות עם התג "PM"

מצורפים מכתבי התמיכה של ראשי המנהיגות היהודית העולמית, המשבר המתמשך בשירות החוץ הישראלי ברור לעיניהם והם אינם חוסכים במילים לתיאור היקפו:

Following are letters of support, written by the heads of world Jewish organizations.

The ongoing crisis in the Israeli Foreign ministry is a cause for concern overseas, as it is in Israel, and in some cases even more so.

כך כותב דייויד האריס ראש ה AJC –

Hear, hear for Israel’s diplomats!
By: David Harris, Executive director of the AJC
I would normally never get involved in an Israeli labor dispute. Not being Israeli, I know my place. But in the case of the decision by Israel’s diplomats to walk out after failing to reach a satisfactory deal with the government, I readily confess that I can’t remain silent.
I know well many of Israel’s diplomats, having met them in Jerusalem, New York, and the four corners of the earth over the course of several decades involved in AJC’s global advocacy. Most are truly impressive, serve Israel proudly and thoughtfully, and endure hardships that may not always be apparent to the casual observer.
Sadly, I’ve learned, however, they are also often undervalued and underappreciated.
Let’s start with the job itself.
Israel is not exactly a large, self-sufficient nation, if any such country exists. It needs lifelines to the world. Its diplomats fulfill that role. Name a country, big or small, and there are essential Israeli interests. At the end of the day, it is the diplomats who doggedly pursue those interests, be they in the bilateral or multilateral arenas. Remove them from the equation, and Israel is vastly diminished as a nation, with its global position at greater risk.
Indeed, the work is so indispensable that the Ministry of Foreign Affairs must be able to attract – and retain – the best and the brightest. But how to do so when the pay scale is as surprisingly low as I discovered it to be?
Moreover, the work may seem glamorous from the outside, but up close it is demanding on the diplomats and, yes, their families.
Imagine, for instance, serving in a country located in a time zone six or eight hours ahead of or behind Israel’s. That means the diplomats have to be on call not only during all the working hours of the country in which they’re serving, but also many additional hours because of the time differences with Israel and its working rhythm. And while Israel has a Sunday-Thursday work week, most other places have a Monday-to-Friday schedule. Add to that the crises which don’t necessarily respect the clock and you can easily have a non-stop job.
Consider, too, that, with small staffs in most embassies, consulates, and missions, there’s a tremendous workload on the shoulders of each of the diplomats. Two or three diplomats to cover a country of, say, ten million people, with its myriad centers of power and influence, can easily be stretched to the limit, and then some.
Further, moving every three to four years takes its toll on families. Spouses generally have to give up their professional careers, and children are moved back and forth between Israel and various countries, at times causing understandable family tensions and traumas.
And the work can be very dangerous. Israel recently marked the 22nd anniversary of the terrorist attack on its embassy in Buenos Aires, in which 29 people were killed, including a few whom I knew. Alas, that was not the only assault on an Israeli installation abroad, not to mention the various thwarted incidents. In other words, diplomats surrounded day and night by armed guards don’t exactly have an easy or care-free life.
In today’s world, Israel seeks to widen and deepen its diplomatic, political, strategic, economic, cultural, and other ties with a whole host of countries, drawing on its many, and growing, assets, from cyber security to water management, agriculture to medicine, innovation to high-tech, and counter-terrorism to environmental protection. Diplomats are on the cutting edge in presenting Israel as a “brand” worth knowing, exploring, and engaging.
At the same time, the war against Israel has, of course, expanded from Israel’s borders to the global stage. The BDS campaigns, the flytillas and flotillas, the delegitimizers, the one-staters, and other hypocrites have taken to the media, the courts, the universities, the intelligentsia, the streets, and countless other venues in their relentless efforts to tarnish Israel’s good name, declare it a pariah state, and bring it to its knees. Israel’s diplomats are the front-line combatants in standing up to these determined adversaries. This is all about Israel’s national security, nothing less.
My earnest hope is that Israel’s government will quickly find a way to recognize the indispensable role of its nation’s diplomats and offer them improved working conditions – and the respect that goes with it. Handled well, this could be a win-win situation rather than, perforce, a zero-sum outcome.
I don’t know of many Israelis who choose diplomacy to get rich. Rather, it offers a chance to represent a country they love and whose interests they want to protect and advance. There can be few higher callings. I know. I’ve met literally hundreds of Israel’s diplomats in scores of countries over several decades. They deserve the chance to return to their vital posts with the dignity befitting their chosen career paths.

דברים ברורים וחדים כותב גם מלקולם הונליין, סגן יו"ר וועידת הנשיאים [הגוף המאגד את כל הארגונים היהודיים הגדולים ברחבי העולם]

By: Malcolm Hoenlein, executive vice chairman of the Conference of Presidents

Malcolm Hoenlein with Prime Minister Netanyahu

Malcolm Hoenlein with Prime Minister Netanyahu

"I started writing this article during the first Israeli Foreign Ministry strike a few months ago, but was reluctant to publish it because of my personal predilection against involvement in internal governmental matters of this kind. Visiting Israel at the time, I was stunned by the public’s indifference to the strike and the dismissive attitude towards those engaged in it. Now, with the strike resumed and intensified, the same lack of concern and interest seems to prevail.

When there is a strike that directly impacts people's lives, like a bus stoppage or electricity shut off, the reaction is swift and pressure quickly mounts to reach an accommodation. This is not the case when Israeli diplomats go on strike, possibly because most people don’t realize the negative effects, the direct harm and the lasting damage it may cause.

I cannot presume to evaluate the demands and counteroffers made by striking Foreign Ministry workers or by Finance Ministry officials, but I am in a position to judge the impact that the strike is having not only on Israeli diplomats but also on many good people who wish to visit, develop ties or engage in commerce with the Jewish state.

I have worked closely with many members of Israel’s foreign service at every level for decades. Most of them are amongst the hardest working and most devoted, dedicated and committed public servants I have ever met. Many of them could easily find more lucrative positions outside the Foreign Ministry, were it not for their devotion to serving the country and representing Israel abroad.

Far too many Israeli elected and public officials do not sufficiently appreciate these diplomats or the personal sacrifices they must make in order to represent Israel around the globe, including in hostile or isolated locations. Their assignments can often involve danger to them and their families – and the memorials in the Foreign Ministry attest to those who have paid with their lives. Often, the spouses of diplomats must give up promising careers in order to accompany their families abroad. This can also mean relinquishing a pension and creating obstacles to finding similar employment when they return.

I know that some people are under the impression foreign postings for diplomats entail lavish benefits. This is far from the truth, especially for those who are with families who serve in expensive cities. I personally know of Israeli diplomats who were forced to borrow money while abroad in order to make ends meet. I was not surprised to learn, therefore, that one third of those recruited in the past ten years have left the Foreign Ministry for financial reasons.

I have worked especially closely with Israeli emissaries in the United States. They are a remarkably talented and articulate team that would make any country proud. They devote themselves wholeheartedly to their tasks, are available at all hours, day or night, and often go far beyond the call of duty. In the Conference of Presidents we visit many countries – most recently Spain and Greece – and we are often witnesses to the high regard in which Israel's representatives are held. In Israel itself a few weeks ago, we were once again impressed with the competence, knowledge and understanding of the staff that serves in the Foreign Ministry in Jerusalem.

Israel’s foreign service is a critical part of the country's strategic equation and is vital to an array of national interests. From the consular services that address individual needs to hasbara advocacy for Israel, to promotion of economic ties and facilitation of visits by foreign leaders and people of influence, Israeli diplomats provide vital services.

It is clear that most people in Israel, aside from those seeking direct services, do not realize the overall impact the strike is having. Many visits by leaders and delegations have and will be cancelled or postponed as a result of this strike: Events have been called off, plans have been scuttled, lives have been disrupted. Yet far too many people, in both the government and the media, show a shocking lack of personal compassion for the striking diplomats or concern for the damage that their strike is causing to the perception of Israel as a while.

I hope that this appeal can help to introduce a greater sense of urgency to the negotiations and perhaps some soul-searching about how those who are “the face of Israel abroad” are being treated. It is humiliating for them as well as for the State of Israel, and the price is mounting everyday."

version 1

 היום ימלאו 22 שנים לפיגוע הרצחני בשגרירות ישראל בבואנוס איירס –ארגנטינה, בו קיפחו את חייהם 29 בני אדם. יהודים, נוצרים, צעירים, מבוגרים, ילדים, אנשי השגרירות ועוברי אורח.

לזכר המתים והפצועים מובאים דבריו של דני בירן דיפלומט ואיש משרד החוץ.

דני עזב את בניין השגרירות 6 דקות לפני פיצוץ מכונית התופת. אשתו שעבדה אף היא בשגרירות נפצעה קשה.

"פיצוץ מכונית התופת בוצע כידוע ע"י חזבאללה ואיראן. לאחדים זו היסטוריה רחוקה ,לאחדים אירוע שאינו מוכר אך לרבים מאתנו, עובדי משרד החוץ ובני משפחותיהם, מדובר באירוע אשר לא ימחה לעד, אירוע אשר גרם לרבים מאתנו אבדן כבד והשאיר בנו צלקת עמוקה בלב. אירוע ששב ומזכיר לנו אנשי משרד החוץ, כי אכן אנו בחזית, אנו מתייצבים לדגל בכל שעה ובכל זמן, לא שואלים לאן, כי אם מתי ולא אחת יודעים מראש כי אנו מסכנים את עצמנו ואת בני משפחותינו אך לא נרתעים, אין זו קלישאה זו מציאות עגומה . הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס מקבל משמעות נוספת ומיוחדת דווקא בימים אלו, ימים בהם משרד החוץ נאבק על קיומו ונאבק על ההכרה כי אנשיו עושים בחזית הדיפלומטית לילות כימים, חזית שאינה שונה מהחזית הביטחונית והפיגוע הרצחני אשר החריב את השגרירות שלנו על יושביה היא עדות מצערת לכך . מחר נשוב ונזכור כפי שאנו עושים כמדי שנה את אנשי משרד החוץ ,דיפלומטים ישראלים ועובדים מקומיים ,ישראלים ושאינם ישראלים שהיו ועודם חלק בלתי נפרד מחיינו. נשוב ונתחייב בפניהם כי לעולם לא נשכח

ולעולם לא נסלח . יהי זכרם של הנופלים ברוך.

version 2

  אל דבריו של דני מצטרפים דבריה של שגרירת ישראל בארגנטינה היום דורית שביט:  "ביום ב' הקרוב, 17/3 נציין בבואנוס איירס את יום הזיכרון ה-22 לפיגוע הנפשע נגד בניין שגרירות ישראל בבירת ארגנטינה, פיגוע שגבה את חייהם של דיפלומטים ועובדי השגרירות. נזכור ביום זה, כי כנציגי המדינה וכסמל שלטוני ניצבים הדיפלומטים – וגם בני משפחותיהם – בחזית ומהווים יעד קבוע לפיגועים, וקיר הזיכרון בבניין משרד החוץ בירושלים מהווה עדות אילמת לטרור הפוגע בדיפלומטים זה למעלה מ-40 שנה! נוכח האיום המתמיד נאלצים הדיפלומטים להסתגל להגבלות המוטלות דרך קבע על חופש התנועה, הפעולה והפעילות שלהם. אין אילו כלל "חיי הזוהר המדומיינים", עליהם אולי חולמים פקידי האוצר"

הפיגוע בשגרירות ישראל התרחש ב17/3/92 אולם בגלל שושן פורים נדחה השנה הטקס ליום שלישי ה-18/3.

הטקס יתקיים בדיוק בפינת הרחובות בהם עמדה פעם השגרירות שחרבה כליל וכיום נקראת "ככר שגרירות ישראל".

במקום קיר זכרון עליו חרוטים שמות 29 הנרצחים ולידו חורשה קטנה עם 29 עצים.

בטקס בו תהייה השתתפות רשמית ארגנטינאית ישתתפו מאות בני הקהילה היהודית ובהם כתות מבתי הספר היהודיים. הטקס ייחל בדיוק בשעה 1449 הדקה בה התפוצצה מכונית התופת. מדינת ישראל תיוצג ע"י יצחק שוהם סמנכ"ל אמל"ט במשרד החוץ שאף ינאם בשם מדינת ישראל.


בהמשך למספר פוליטיקאים הולך וגדל, ביניהם ח"כ שי ח"כ רזבזוב ח"כ ריבלין ואחרים, אשר הביעו כולם תמיכה במאבק עובדי משרד החוץ, הגיב היום נשיא המדינה שמעון פרס בנושא המאבק, מעל דף הפייסבוק שלו:

"כשר חוץ לשעבר אני רואה חשיבות רבה מאוד בהמשך חיזוק וביסוס משרד החוץ של מדינת ישראל ובראש ובראשונה העובדים של המשרד, שהם השגרירים והשליחים הנאמנים שלנו בעולם. זה זמן רב שעובדי משרד החוץ דורשים את העלאת תנאי עבודתם ואני מאמין שיש למצוא דרך כדי לסייע לעובדי משרד החוץ להמשיך לבצע את עבודתם נאמנה ולהיות מתוגמלים בהתאם לכך"


במסגרת המאבק ולאור התנהלות פקידי האוצר, אשר בחרו לפגוע ביכולתו של שירות החוץ לתפקד והתלו בציבור הרחב באמצעות נתונים שקריים ומידע מגמתי, גרמו הללו לפגיעה ממשית בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. לאור הפגיעה המתמשכת, נאלצים העובדים לנקוט בצעדי מחאה,  במסגרתם לא יתבצע טיפול בביקורי ראשי מדינות ובכירים בארץ ובחו"ל ונעצרה לחלוטין ההסברה הישראלית והדוברות הבינלאומית, הופסקה השתתפות כלל המשלחות הישראליות של המשרד בכל פורום בינלאומי בו משתתפת ישראל כולל האו"ם OECD ועוד שורה ארוכה של צעדים נוספים. כל הצעדים הללו ננקטים בלב כבד ומתוך תחושת אחריות לאומית גדולה, ע"מ להציל את עתידו של שירות החוץ ולשפר יכולותיו. שירות החוץ של ישראל הנו שירות החיוני לחוסן המדינה והנו נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומית, לא פחות מכל שירות בטחון אחר של מדינת ישראל ובמציאות הבינלאומית הנוכחית לעתים אף יותר.


פקידי האוצר בחרו להתעלם משך שנה שלמה מהבעיות החמורות של שירות החוץ הישראלי, ופוגעים באופן חסר אחריות בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. הזלזול הציני של פקידי האוצר בשירות החוץ פוגע באופן ישיר באזרחי ישראל, בביטחונה ובמעמדה של ישראל בעולם. את הנזקים של החובבנות והרשלנות של פקידי האוצר יהיה קשה מאד לתקן. הדיפלומטיה הישראלית היא לא משחק ילדים לפקידים חסרי הבנה למציאות איתה מתמודדות מדינת ישראל ושליחיה בכל מדינות העולם יום יום. לחוסר האחריות הזה צריך לשים סוף באופן מיידי. שר האוצר חייב להיות המבוגר האחראי במשרדו ולהתערב במשבר כדי לתת פתרון אמיתי למציאות הבלתי נסבלת בה שליחי החוץ של מדינת ישראל צריכים לממן את שירותם מכיסם ולפעול עם כשידיהם קשורות מאחורי הגב.

עובדי משרד החוץ קיימו הבוקר אסיפת חירום, בה הוחלט כי יפתחו היום בעיצומים. זאת, מפני שלאחר שנה של סכסוך עבודה ושבעה חודשי גישור, הניחו נציגי האוצר בפני המגשר בהליך הצעה מבזה שלא כוללת שום פתרון למצב בו שרוי שירות החוץ ולא מהווה בסיס לדיון אמיתי. מהיום, יופסקו כל השירותים הקונסולריים, לא יטופלו ביקורים רשמיים בארץ ובחו"ל, לרבות ביקורי נשיא, רה"מ, שרים וחברי כנסת בחו"ל, לא יונפקו דרכונים דיפלומטיים ויופסק הטיפול בקליטת מינויים פוליטיים. בנוסף, יופסק לחלוטין הקשר עם ארגונים בינלאומיים, יופסק הטיפול בהסכמים כלכליים ובקידום סחר, ועוד.

יאיר פרומר, יו"ר ועד עובדי משרד החוץ:

"פקידי משרד האוצר בחרו להתנהל באופן שאיננו ראוי לנציגי ציבור, והגיעו לשיא כשלאחר שבעה חודשי גישור הניחו בפנינו הצעה מבזה שאומרת לנו- תמשיכו לתת את הנשמה, תקבלו בתמורה כלום ושום דבר. לא נאפשר לנציגים חובבנים להוביל לקריסת הדיפלומטיה הציבורית. פקידי האוצר פוגעים ביחסי החוץ ובחוסנה הלאומי של ישראל באופן אנוש. לא הם אלו שיגנו על ישראל מפני תנועות דה לגיטימציה וחרם, לא הם ידאגו לאינטרסים הכלכליים של ישראל מול מדינות העולם. כשליש מהדיפלומטים הצעירים של ישראל כבר פרשו, לאחר שנוכחו שאין להם יכולת כלכלית לשרוד בשירות החוץ. יחסי החוץ של ישראל חשובים מכדי שיופקרו בידיהם חסרות האחריות של פקידי האוצר. אני קורא לשר האוצר להתערב מיידית במשבר כדי למנוע את בידודה של ישראל בעולם שמובילים פקידיו"


פקידי האוצר מעדיפים השמצות, שקרים ומניפולציות על פני פתרונות ענייניים

לאורך השנה האחרונה, משרד האוצר מתייחס בזלזול ובחוסר ענייניות למשבר בשירות החוץ. למרות שוועד העובדים עשה כברת דרך משמעותית כדי להוביל להצלחת הגישור בין הצדדים, משרד האוצר הניח בפני המגשר בהליך הצעה שמתעלמת באופן מוחלט מהמצוקות בשירות החוץ. חלק ניכר מהדברים המוצעים לכאורה על ידי האוצר כבר מתקיימים בשטח הלכה למעשה מזה שנים, ובחלק אחר מדובר בתנאים שנתנו בעבר בפועל לעובדים ולבני זוגם ונגזלו מהם באופן חד צדדי על ידי האוצר. נתונים מספריים שמופיעים ב'הצעת' האוצר משוללי יסוד וחוטאים לאמת. במקרה הטוב מדובר בחוסר ידיעה תמוה של הנתונים, במקרה הרע בזלזול והטעיה לשמם. נושאים עיקריים ומהותיים אותם העלה ועד העובדים לאורך כל ההליך זכו להתעלמות חד משמעית במסמך שהוגש על ידי האוצר למגשר.

שכרם של עובדי משרד החוץ הוא נמוך באופן משמעותי מהנתונים אותם מפיץ משרד האוצר וכן מהנתונים שנמסרו למגשר. בפועל, השכר ההתחלתי של דיפלומט במשרד החוץ בחמש השנים הראשונות, הוא 5700 ₪ ברוטו ולאחר 10 שנות ותק בהן לרוב הדיפלומט הוא המפרנס היחיד במשפחה בשל תפקידו, מגיע שכרו לכ9000 ₪ ברוטו. השכר של הדיפלומטים של ישראל בעולם לא עודכן משך למעלה מעשור ואיננו מאפשר קיום בכבוד. אין זה מקרי שהממונה על השכר מסרב באופן עקבי למסור לנציגי העובדים את נתוני השכר האמיתיים של השליחים, ומעדיף לבצע מניפולציות שקריות עם הנתונים שבידו.

אנחנו, כנציגי העובדים, מוכנים לשבת בכל שעות היום והלילה כדי לפתור את הבעיות של משרד החוץ בדרך של הידברות. כך עשינו משך שבעה חודשי גישור, בהם לא זכינו להתייחסות ראויה. הדרישות שהעלנו סבירות ביותר והוגנות; שכר על העבודה שנעשית בארץ מסביב לשעון; דריכות מבצעית וכוננויות רבות, עליהן איננו מקבלים כל תשלום. ביקשנו תשלום הוגן וסביר, על 12 שנים בהן לא עודכן שכרנו ונשחק עד דק. ביקשנו התייחסות ראויה לכך שהדיפלומטים שלנו פורשים מהשירות עם פנסיה שלא מאפשרת להם קיום, לאחר שנים בהן היו המפרנס היחיד בבית בשל אופי עבודתם ונותרו עם פנסיה אחת שלא מאפשרת מחיה של אדם אחד, לא כל שכן של בני זוג. ההתנהלות של פקידי האוצר לא ראויה לנציגי ציבור, וראוי שבמקום להפיץ שקרים ולבצע מניפולציות, יבצעו את תפקידם וימנעו את קריסת הדיפלומטיה הציבורית, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

לפרטים נוספים: שני אשכנזי, גולדפינגר תקשורת 050-631055


שגרירי ישראל בספרד והודו, אלון בר ואלון אושפיז אשר התראיינו לתוכנית מה בוער עם רינו צרור , העלו פרטים על שתי תופעות מדאיגות, המעידות על מצבו הקשה של משרד החוץ.

רינו צרור : שלום. שעה שנייה של מה בוער, ואנחנו פותחים אותה מייד עם מה שנדמה בעינינו כהתרסקות משרד החוץ לפחות מן הבחינה הכלכלית. אילאיל שחר כתבתנו המדינית, בוקר טוב.

אילאיל שחר : בוקר טוב רינו, בשבוע שעבר דיברנו על התקציב הדל של הנציגויות הישראליות ברחבי העולם, היום אנחנו רוצים להפנות את הזרקור על תופעה נוספת במשרד החוץ, לא פחות מדאיגה, 30 אחוזים מהצעירים שמתגייסים לקורס הצוערים מדי שנתיים בערך בכל פעם שנפתח קורס כזה, פורשים אחרי 5, 6, או 7 שנים, כלומר אחרי כל המיונים, אנחנו יודעים, קורס הצוערים זה באמת כמו סיירת מטכ"ל, כמו קורס טיס, 2,000 ניגשים למיונים, 22 25 נבחרים בסופו של דבר, לאחר 5, 6, או 7 שנים, שליש מהם פורשים, ולמעשה את מקומם במערכת תופשים הרבה פעמים עובדי מינהלה או בנות שירות לאומי, שבמקרה היו שם, ולמעשה לא עברו את כל תהליך המיון והסינון, תופעה מדאיגה מאוד. למה אותם אנשים פורשים? הרבה פעמים כי הם פשוט לא מצליחים לפרנס את המשפחה. שכשהם מגיעים צעירים אחרי האוניברסיטה, המשכורת הבסיסית של 5,000 או 6,000 שקל מספקת אותם, ברגע שהם מקימים משפחה, יש להם כבר שניים או שלושה ילדים, הנטל הכלכלי גדול מדי, והם פשוט פורשים מהמשרד.

30% מהצוערים פורשים אחרי פחות מ7 שנים

30% מהצוערים פורשים אחרי פחות מ7 שנים

רינו צרור : עכשיו האם את יודעת לספר לנו גם מה קרה? למה יש נפילה כזו במוניטין של משרד החוץ? לפחות מבחינת העלויות, מבחינת הכסף? בשבוע שעבר כשסיפרת לנו על כך שכל שגרירות מתוקצבת בפלוס מינוס 60 אלף שקל עבור פעילות לכל השנה, קיבלנו הרבה מאוד תגובות, מה קרה? איך משרד החוץ פתאום מתכווץ פלאים באופן הזה בתוך שנתיים שלוש?

אילאיל שחר : תראה, הקיצוצים שאנחנו חווים מדי שנה על כל משרדי הממשלה, נותנים את אותותיהם ובכל פעם מקצצים עוד נתח ועוד נתח ועוד 4 אחוז … מה שאנחנו שומעים, אז אנחנו לא מבינים את המשמעות של זה, אבל התוצאה הסופית שאחרי כמה קיצוצים,

רינו צרור : אבל יש שר למשרד, ויש סגן שר למשרד, וגם אם השר הוא לא בתפקוד מלא, הוא גם חלק משר האוצר, ז"א יש כאן משהו שאני לא מצליח להבין אותו, מן הדרה כזו של משרד שלם, כאילו פחות משמעותי. אולי הם צודקים.

אילאיל שחר : תראה, קודם כל כמו שככה רמזת, אז יש לכאורה שר זה רה"מ, אבל עם כל הבעיות שמוטלות על כתפיו, אני לא בטוחה שתקציב משרד החוץ וכמה, מה התקציב השנתי של קונסוליה בבומביי זה משהו שבאמת בראש מעייניו, וזה חלק מהבעיה, סגן שר החוץ אלקין מנסה, וגם כאן בסכסוך שהתגלה בחודשים האחרונים בין האוצר לעובדי משרד החוץ בנוגע לשכר ולתנאים, אלקין הבין שיש פה באמת מצוקה אמיתית, אבל שוב, מדובר בסגן שר, כוחו מוגבל, במיוחד לעומת יאיר לפיד הפופולארי, ושר אוצר כמעט כל יכול בקדנציה הנוכחית, במושב האחרון בכנסת הוא הראה את זה,

רינו צרור : פופולארי זה כבר שאלה. כן,

אילאיל שחר : התחיל,

רינו צרור : התחיל פופולארי, כן….

אילאיל שחר : אבל בהחלט, אפשר להרגיש שיש פה בעיה אמיתית וצריך להסתכל על ההשלכות שלה קדימה. אם החבר'ה הצעירים היום הם פחות  טובים, מי שמגיע למשרד הזה, הוא פחות טוב, צריך להסתכל על שירות החוץ בעוד עשר שנים ומה יישאר ממנו,

Alon Bar

אלון בר

רינו צרור : איתנו בעניין הזה אילאיל אלון בר שגריר ישראל בספרד, בוקר טוב אלון.

אלון בר, שגריר ישראל בספרד : בוקר אור,

רינו צרור : וגם אלון אושפיז, שגריר ישראל בהודו ובסרי לנקה, בוקר טוב.

אלון אושפיז, שגריר ישראל בהודו וסרי לנקה : בוקר טוב.

רינו צרור : אלון בר, שגריר ישראל בספרד, איך אתה מסתדר עם התקציב השנתי שלך? על כמה הוא עומד היום?

אלון בר : התקציב פעולות השנתי שלנו הוא קצת יותר גבוה מ-60 אלף שקל, במדריד  הוא בסביבות ה-40 אלף יורו, אבל הוא קוצץ ב-50 אחוז בהשוואה לשנה שעברה,

רינו צרור : כן.

אלון בר : ובאופן מעשי אני מסתדר עם מה שיש לי אבל המשמעות היא שאני פשוט עושה פחות. פחות פעילויות תרבותיות, פחות פעילויות הסברה, פחות עיתונאים שאנחנו יכולים להביא לארץ, פחות אנשי עסקים שאנחנו יכולים להביא מהארץ לפה,

רינו צרור : ומה המשמעות של זה בשטח אלון בר?

אלון בר : זה מה שאני עושה בשטח.

רינו צרור : לא, אני מתכוון, העובדה שאתה עושה פחות, איך היא משתמעת בשטח?

אלון בר : כן, אני מבין את השאלה רינו, בשטח זה אומר שאנחנו מצליחים להביא פחות משקיעים פוטנציאליים לישראל כדי שיחפשו הזדמנויות לעשות שיתוף פעולה עם חברות ישראליות, זה אומר שאנחנו יכולים לעזור פחות למוסדות תרבות ישראלים, להציג את התרבות הישראלית בחו"ל, ולהביא התעניינות בין לאומית, וזה אומר שאנחנו יכולים פחות לפעול כדי לספר את הסיפור הישראלי גם בכל מה שקשור לביטחון ישראל, ולהכניס את חיזבאללה לרשימת אנשי ארגוני הטרור,

רינו צרור : כן,

אלון בר : וגם לגבי התחום של החדשנות והיכולת של ישראל לתרום לאירופה בתקופה שבה היא זקוקה מאוד לסיוע, וישראל יכולה לתת אותו.

רינו צרור : ברור, אלון אושפיז, שגריר ישראל בהודו, אתה מתמודד עם איזה תקציב שנתי?

Alon Ushpiz

אלון אושפיז

רינו צרור : שגריר ישראל בהודו, עם איזה תקציב שנתי אתה מתמודד? אלון.

אלון אושפיז : תקציב הפעולות שלנו עומד על 39 אלף דולר בשנה הזאת , זה תקציב שאמור לכסות מדינה שהיא בגודל של יבשת, עם 1.21 מליארד איש,

רינו צרור : שזה פוסטר פחות או יותר.

אלון אושפיז : זה לא פוסטר, כי החיים הפכו את משרד החוץ הישראלי לרב אומן בניצול תקציב קטן לפעולות שהן משמעותיות גדולות.  גדולות במאות אחוזים ממה שאנחנו עושים,

רינו צרור : כן.

אלון אושפיז : כולל רתימה של תקציבים פדרליים הודיים,

רינו צרור : כן.

אלון אושפיז : אבל זה לא עולה בקנה אחד עם מה שממשלת ישראל אומרת לנו לעשות.

רינו צרור : ז"א יש הבדל גדול בין הדרישה לבין הכלים לביצוע.

אלון אושפיז : יש הבדל גדול בין מה שמשלם המיסים הישראלי מצפה מאיתנו לעשות, לבין מה שאנחנו יכולים לעשות בכלים האלה, ואנחנו עושים המון. המון. זה עולה במאות אחוזים על מה שאפשר לעשות בכסף הזה.

רינו צרור : ואיפה אתה לפי דעתך מאכזב היום את משלם המיסים הישראלי?

אלון אושפיז : תראה,  השאלה הבסיסית פה היה האם מדינת ישראל רוצה שירות חוץ טוב מקצועי ואפקטיבי,

רינו צרור : לפי דעתי התשובה כן.

אלון אושפיז : או. קיי. אז האם היא רוצה שהסחר שלה עם הודו ימשיך להיות מעל 5 מיליארד דולר, האם היא רוצה פלטרפומות של מו"פ בין שתי המדינות. האם היא רוצה שחברות כמו חברת נמלי  ישראל תקבל מכרזים לבניית נמלים בהודו בהיקפים שיכולים להגיע למיליארדים של דולרים. עכשיו, בשביל … אנחנו צריכים בין היתר קודם כל כסף, אבל לא פחות חשוב מזה וזה נוגע ללב של הדברים שאתה ואילאיל דיברתם עליהם לפני דקה וחצי, אנחנו צריכים כוח אדם.

רינו צרור : כן.

אלון אושפיז : אנחנו צריכים הרבה כוח אדם, אנחנו צריכים כוח אדם איכותי,

רינו צרור : ואין לך?

אלון אושפיז : ואני חושב שכוח האדם שלנו ממשיך להיות איכותי, ואנחנו צריכים גיוס ברצף. אבל אנחנו צריכים גם הכשרה כי אנחנו צריכים לזרוק את האנשים האלה בתוך השטח, … עסקים, לעשות חדשנות, לפנות ישראלים, לטפל בישראלים במצוקה, ואסור לנו ליצור מצב שבו האנשים האלה, אופק השירות שלהם מתקצר.

רינו צרור : כן.

אלון אושפיז : זה מגיע היום למצב של בין 7 ל-12 שנים עם אחוזי פרישה יותר גבוהים, כי אם אנחנו נגדיל את האחוזים האלה, או ננציח את הסטטוס קוו של היום, בעוד 10 שנים,

רינו צרור : ברור.

אלון אושפיז : כשאתה תרצה לראות … דיפלומטים … יושבים בין אם בוושינגטון או ב … יהיה לך, או בלונדון ופריס, או בקטמנדו, אתה תבחר מתוך משהו שנראה אחרת, אני לא אומר בהכרח שהוא פחות טוב, כי האנשים שאנחנו מגייסים היום הם מצויינים, השאלה היא איך אנחנו משאירים אותם במערכת,

רינו צרור : הם לא מחזיקים  מעמד, אלון בר, שגריר ישראל בספרד, המצב אצלך דומה למצב בהודו?

אלון בר : כן, זה משקף היטב את המצב שלנו, ואת היכולת שלנו למשוך אנשים לעשות את מה שאנחנו כולנו היינו רוצים …

רינו צרור : תן לי, תן לי שכר ככה ממוצע של עובד שגרירות היום אצלך.

אלון בר : אני … חושב שהשאלה הזאת של מידת גובה השכר בחו"ל אינה מדד נכון למצוקה. כי מרכיבי השכר אצלנו, קשורים ליוקר המחיה ולתפקיד שלנו. רק כדוגמא, אחד ממרכיבי השכר למשל שלי, זה שאני צריך לדווח מדי חודש על למעלה מ-7,500 שקל של הוצאות על ייצוג, ז"א להראות קבלות שהוצאתי על אירוח של אנשים,

רינו צרור : כן, הבנתי.

אלון בר : וזה חלק ממרכיב השכר שלי. לכן לתת מספר נותן מושג מאוד נמוך לגבי הדבר הזה, השאלה האמיתית היא  לגבי ההשוואה לעבודה שאנחנו עושים במערכות הציבוריות והפרטיות, האם יש לנו יכולת להחזיק את האנשים שמסוגלים לתת את התרומה שמדינת ישראל מצפה מאיתנו,

רינו צרור : אילאיל נקבה במספר של 5,000, 6,000 שקל בחודש.

אלון בר : זו המשכורת בארץ.

רינו צרור : זו המשכורת בארץ.

אלון בר : אנחנו אנשים שמגיעים לתפקיד שלנו לאחר, אני וגם אלון אושפיז נמצאים קרוב ל-30 שנה במשרד החוץ,

רינו צרור : כן.

אלון בר : ואנחנו גם בכירי העובדים של המשרד,

רינו צרור : כן,

אלון בר : אחרי ששרדנו עשרות שנים של משכורות שהן כמעט משכורות רעב, כשבני ובנות הזוג שלנו לא יכולים לשמור על עבודה קבועה ולקבל פנסיה בעתיד,

רינו צרור : ברור.

אלון בר : אני אומר שתנאי העבודה שלנו, אינם רק שכר. הם היכולת שלנו להיות משולבים בתהליכי קבלת ההחלטות שנוגעות לעתיד מדינת ישראל, והיכולת של משרד החוץ לשמור על מעמד של שותף אמיתי שיכול גם לתרום את התרומה הזאת, אחרת מדינת ישראל מוציאה הון כסף כדי להחזיק שגרירויות ומשרד, שאיננו יכול לתת את השירות שאנחנו חושבים שראוי ואפשר לתת.

רינו צרור : אלון בר, שגריר ישראל בספרד, אלון אושפיז, שגריר ישראל בהודו ובסרי לנקה, תודה רבה לשניכם.



ראש הממשלה ושר החוץ, מר בנימין נתניהו

שר האוצר, מר יאיר לפיד

כ"ג אב תשע"ג

30 ביולי  2013

כבוד ראש הממשלה ושר החוץ,

כבוד שר האוצר,

אנו, החתומים מטה, שגרירים וראשי נציגויות ישראל ברחבי העולם, פונים אליכם מתוך תחושת כאב ודאגה לנוכח סכסוך העבודה המתמשך במשרד החוץ ואשר סופו אינו נראה באופק.

למרות סכסוך העבודה, נציגויות ישראל ברחבי העולם ממשיכות לשקוד על חיזוק ביטחונם של אזרחי ישראל. דוגמה אחת מני רבות ניתן היה למצוא רק לפני כשבוע בהחלטת האיחוד האירופאי לכלול את "הזרוע הצבאית" של חיזבאללה ברשימת אירגוני הטרור שלו. ההחלטה היא תוצאה של מאמץ דיפלומטי מתמשך. תחושת האחריות גרמה לכך שהמשכנו, למרות סכסוך העבודה, לעמול בשבועות האחרונים להשגת המטרה.

תרומת משרד החוץ למרכיב הביטחון הלאומי אינה מסתיימת בחיזבאללה או בבניית בידודה הכלכלי והמדיני של איראן. התרומה נמשכת בסיכול מאמציהם של אויבינו לגרום לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ולהחרמתה. מאמץ שאם יצליח, יגרום נזק עצום לישראל, לכלכלתה, למו"פ שלה, למעמדה ולחוסנה הבין לאומיים וכפועל יוצא, ליכולתה להגן על עצמה.

הסכסוך הוא הרבה מעבר לסוגיית התנאים החומריים של שליחי המדינה בחו"ל. הסכסוך הוא על מעמדו של משרד החוץ כאחד המרכיבים המרכזיים של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ועל יכולתו להמשיך לפעול באפקטיביות ובכל קשת התחומים והסמכויות, כמקובל במשרדי החוץ במדינות המתוקנות בעולם.

אנחנו בנציגויות ספגנו השנה קיצוץ של למעלה מחמישים אחוזים בתקציבי הפעילות, שמלכתחילה היו זעומים ביחס לאלה שמשקיעים יריבים ומתחרים. מדובר בתקציב לפעולות כמו קידום הכלכלה, המחקר והיצוא הישראלים, הסברה, תרבות, מיתוג, עבודה מול קהילות יהודיות ונוצריות ועוד.

חשוב להזכיר גם את המחיר האישי והמשפחתי אותו נאלצים השליחים בחו"ל לשלם ואשר היה אחד הגורמים לעזיבת רבים וטובים את משרד החוץ ולקושי לאייש משרות. אנו, ראשי הנציגויות, כמעט ללא יוצא מהכלל, מאובטחים באופן כבד, ולא בכדי. אתם הרי מכירים היטב את מספר הניסיונות לפגוע בנו ובאנשינו. לכך יש להוסיף את קשיי החיים היום יומיים, במיוחד במדינות קשות השירות בהן חלק ניכר מאתנו משרתים, ובעיקר אצל בני הזוג והילדים. אנחנו אמנם עושים הכל מתוך אהבה למדינה ומתוך תחושת שליחות, אבל זו אינה סיבה לקחת אותנו כמובן מאליו.

סכסוך העבודה קורע אותנו בין תחושת השליחות והאחריות שלנו לבין תחושת הזלזול בנו מצד אלה שמינו אותנו, אך המקבלים בשוויון נפש את המצב ומפגינים חוסר קשב לצרכינו וחוסר הערכה לעבודתנו. אנחנו קוראים לכם להתערב בסכסוך העבודה כדי שלא לגרום נזק נוסף לכולנו ובעיקר למדינת ישראל ואזרחיה.


השגרירים וראשי נציגויות ישראל בחו"ל (רשימה מצורפת)

הערה: מכתב זה הוכן ונחתם לפני ההחלטה הברוטלית של משרד האוצר לקצץ בשכר עובדי משרד החוץ בארץ ובעולם.

על החתום:

אבירן עופר, קונסול כללי באטלנטה

אברהמי ג'קי, קונסול כללי בגואנגדז'ו

אברוני ציון, השגריר לכס הקדוש

אהרוני עידו, קונסול כללי בניו יורק

אושפיז אלון, השגריר בניו דלהי

אילון-שחר מירב, השגרירה בהאנוי

אלדד רפי, השגריר בברזיליה

אלדן ג'קי, קונסול כללי בשנגחאי

אלרון יורם, שגריר לא-תושב לקונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מדגסקר וגבון

אמיתי יעקב, השגריר בקהיר

אפרים מודי, השגריר בלימה

ארבל מיקי, השגריר ביאונדה

ארנון אמירה, השגרירה בסינגפור

אשבל דן, השגריר בהלסינקי

בהר חגי, השגריר בינגון

בזק שי, קונסול כללי בבוסטון

בחמן יצחק, השגריר בשטוקהולם

בינה ברוך, השגריר בקופנהגן

בכר משה, השגריר בגואטמלה סיטי

בן-אליעזר דן, השגריר בבוקרשט

בן-טורה אלי, השגריר בדקאר

בן-יעקב חגית, השגרירה בריגה

בן-צבי אלכס, השגריר בברטיסלאבה

בן-שטרית ניסים, השגריר בטוקיו

בס שמוליק, השגריר בסן סלבדור

בר אלון, השגריר במדריד

בר-און מנשה, השגריר במנילה

בר-לי שרון, השגרירה באקרה

ברנע יואל, קונסול כללי בסאו פאולו

ברקן נמרוד, השגריר ל-OECD ואונסק"ו

גודר חנן, השגריר בקטמנדו

גול אהוד, השגריר בליסבון

גולנדר דורית, השגרירה במוסקבה

גורן דורי, השגריר במונטבידאו

גילאון נאור, השגריר ברומא

גלעד רועי, קונסול כללי בשיקגו

גלילי אלכסנדר, השגריר בפנמה סיטי

דדון דוד, השגריר בסנטיאגו

דוד אורן, שגריר לא-תושב למולדובה ומלטה

דוד אנדי, קונסול כללי בסן פרנציסקו

דיבון חיים, השגריר בהאג

דין-אל ראובן, השגריר בקייב

הדס יעקב, השגריר בברלין

הלפרין סימונה, ראש הנציגות לענייני כלכלה ותרבות בטייפה

הרפז רפי, השגריר בבאקו

הררי מיקי, השגריר בניקוסיה

השכל גיל, השגריר בניירובי

ולצר דוד, השגריר לאיחוד האירופי

זבדיה בליינש, השגרירה באדיס אבבה

זידמן ירון, קונסול כללי בפילדלפיה

זיו מרים, השגרירה באוטבה

חדד אברהם, השגריר בסן חוזה

חסיד ברנע, קונסול כללי במרסיי

טאוב דניאל, השגריר בלונדון

טסמן אלי, השגריר באסטנה

ירושלמי אלי, השגריר בקיטו

ישראלי טוביה, השגריר בסיאול

כהן דוד, השגריר בטירנה

כמיסה רז שאול, השגריר בסופיה

כנפי מנחם, קונסול כללי בבנגלור

כספי יגאל, השגריר בברן

ליבנה יוסף, השגריר בוולינגטון

לוי יוסי, השגריר בבלגרד

לוי יעקב, השגריר בפראג

לוי עמיקם, קונסול כללי בהונג קונג

ליאון יואל, קונסול כללי במונטריאול

מגיד עמירם, שגריר לא תושב לקאריביים

מגן יועד, השגריר בבוגוטה

מודעי בועז, השגריר בדבלין

מור אילן, השגריר בבודפשט

מירום שמואל, שגריר לא-תושב לסלובניה וארמניה

מנור אביתר, השגריר למוסדות האו"ם בג'נבה

נבו דניאל, השגריר ברבת עמון

ניומן הלל, השגריר בטשקנט

סביון-וידרגורן אירית, השגרירה בלואנדה

סגל דוד, קונסול כללי בלוס אנג'לס

סרמונטה מרקו, השגריר בסנטו דומינגו

עומר בני, השגריר באבידג'אן

עמרני יוסי, השגריר בזאגרב

ענתבי אלי, השגריר באסמרה

פוקס יובל, השגריר בטביליסי

פלטי אורי, השגריר באבוג'ה

פרושאור רון, השגריר לאו"ם

צור שמי, השגריר באשגבאט

קורן חיים, שגריר לא-תושב לדרום סודאן

קמחי משה, קונסול כללי באיסטנבול

רב-נר צבי, השגריר בוורשה

רדיאן-גורדון רודיקה, השגרירה במכסיקו סיטי

רודד שמעון, השגריר בבנגקוק

רווח ז'ק, השגריר בבריסל

רונן מיכאל, שגריר לא-תושב לאיי הפאסיפיק

רותם יובל, השגריר בקנברה

שאגל יוסף, השגריר במינסק

שביט דורית, השגרירה בבואנוס איירס

שגב-שטיינברג דב, השגריר בפרטוריה

שגיב אורנה, קונסול כללי במומבאי

שחם דן, שגריר לא-תושב לנמיביה, בוטסואנה וזימבבווה

שחם חיים, קונסול כללי במיאמי

שיר-און אביב, השגריר בוינה ולמוסדות האו"ם בוינה

שלו-שלוסר טיבור, קונסול כללי במינכן

שלמה מאיר, קונסול כללי בהיוסטון

שניוויס ד.ג'., קונסול כללי בטורונטו

שפירא אדי, קונסול כללי בסנקט פטרבורג